גרין פארק

לונדון מלאה בפארקים וגינות. תמיד סיפרו לי איך המהפכה התעשייתית הביאה לצד המודרנה והקדמה גם כמה חולות רעות. מסיפורי דיקינס עולה יפה חלק מהתוצאות של מהפכה זו, משכנות העוני וה"סלאמס" של העיר, פירוק המשפחות עם ההגירה לעיר הגדולה, עוני מחפיר, יתמות נוראה והרבה פיח, זיהום אוויר ומה לא. כנראה שבעקבות אלה נולדו האיגודים המקצועיים, רעיונות הרווחה וגם ניסיונות לפתרון בעיות הזיהום ומראה העיר. לונדון היא דוגמא לעיר גנים. עיר שבה נוצרו ריאות ירוקות באמצעות גנים, ועיר שממנה הוציאו לבסוף את מרבית התעשייה. ובאמת יש בה הרבה ירוק. מלבד הפארקים הגדולים שחלקם היו שייכים למלוכה, נוספו הרבה גנים ציבוריים ופרטיים.
כייף לטייל בעיר שבה גנים בכל פינה, סתם ככה באמצע היום לרדת לפארק. לנוח, או לקרוא בספר, או להכין פיקניק עם חברים. תמצאו בפארקים אלה הרבה רצים והולכים, או חברים שיושבים ומדברים, וכמובן משפחות עם ילדים והרבה מאוד תיירים.
דווקא גרין פארק הוא לא מהפרקים הפופולאריים במובנים אלה. הפארק נטול פרחים, בריכות מלאכותיות, דוכני גלידה או קפה ושאר אירועי תרבות. כאן דשא ועצים וזה הכל. יש אנשים שיושבים ונחים, אבל לרוב במקום זה אנשים פשוט חוצים את הפארק בדרכם ליעד אחר. הפארק גדול ומשתרע על 480 דונם. בעבר הרחוק נהגו לקבור כאן את המתים של בית החולים למצורעים סינט ג'יימס שעמד בסמוך למקום עד המאה ה-16. פעם אמרו לי שפרחים לא גדלים כאן בשל עובדה זו. במשך שנים היה המקום אחו, שדה פראי. הנרי השמיני תחם את האזור, והמלך צ'ארלס ה-2 במאה ה-17 הפך אותו לפארק מלכותי. הוא הוסיף שבילים, אולי גם עצים, בית קרח, ונהג לצאת לצייד במקום. ובכתובים מספרים כי נהג לטייל כאן עם פילגשיו. בעבר נערכו כאן אירועים חגיגיים ורשמיים, כמו הפרחת בלונים פורחים, מופעי זיקוקים המוניים ועוד, ובתקופות שונות הפך הפארק לשטח של דו-קרב.