שוק פטיקוט ליין

האיסט אנד [East end] בלונדון הופך בשנים האחרונות לאזור תוסס ואופנתי. כן, זה קצת קשה להאמין, אם הייתם שם הייתם מבינים מדוע. עם זאת, יש משהו טרנדי בזה שמקומות של הקצה שהם קצת שוליים פתאום מתרוממים כי באו לשם כמה אנשי רוח, יוצרים, או אומנים. אומרים שכך קורה גם במזרח לונדון.
מזרח לונדון למי שלא יודע, תמיד נקשר לשם מהגר – לכאן הגיעו ההוגונוטים הצרפתים, הפרוטסטנטים שברחו מציפורני הקתולים, והפליטים היהודים. עכשיו נמצאים שם מוסלמים בנגלדשים ואחרים. במזרח לונדון החיים נראים אפורים יותר, הבתים קטנים יותר ודלים יותר, והכול צפוף יותר. כן, זה אמנם קצת פחות יפה, אבל זה באמת עניין של טעם. כששאלתי חברים בלונדון אם הם רוצים לטייל איתי באיסט אנד – אמרה לי חברה שהיא מעולם לא הייתה שם [זו חברה שנולדה וחיה שם כבר למעלה משלושים שנה]. ואני, כשביקרתי שם בשנה שעברה והלכתי לחפש את העבר היהודי של האיסט אנד מצאתי את עצמי לא פעם לבדי בתוך המון מוסלמי – ומידי פעם נזכרתי שאני בעצם בלונדון – אבל היה קשה למצוא אנגלים באותם רחובות. ואיך כל זה קשור לשוק פטיקוט ליין? כי תמיד כשאני הולכת לאיסט אנד אני מוצאת את עצמי גם בשוק. ומה יש בשוק זה? האמת היא שלא כלום. זה סתם שוק, מוכרים שם הכול, לא דברים שבדרך כלל אחפש בלונדון, אבל לפעמים גם שם אפשר למצוא משהו מעניין. מסתבר ששוק היה כאן כבר במאה ה-17, ובו מכרו כמו היום בגדים. במאה ה-19 כשהאזור היה מאוד יהודי היו בו מוכרים יהודים רבים, ויידיש הייתה שפת המקום. אולי בגלל עובדה זו, שמעתי לא פעם אנשים מכנים את השוק – השוק היהודי – על אף שאין בו דבר יהודי לא היום ואולי גם לא אז חוץ מהרבה מוכרים יהודיים.
השוק הומה ותוסס בימי ראשון, צפוף, רועש ולפעמים אי אפשר לראות את הדוכנים מרוב אנשים. אומרים שבשעה 14:00 כבר אין מה לעשות בו, אני לא יודעת, אף פעם לא נשארתי עד שעה זו. ולמה קוראים לשוק פטיקוט? פטיקוט הוא מחוך, ופעם סיפרו לי שכמו שהיום צריך להיזהר מכייסים וגנבים – אז גם אז היה המצב כך: אישה שנכנסה לשוק יצאה ממנו רק עם מחוך בשל אותם כייסים. אז אם אתם מתכננים לבקר שם – שימו לב!