יד הזיכרון למלכה ויקטוריה

ארמון באקינגהאם

פרשי המלכה

שעון הביג בן

נדמה לי ששעון הביג בן הוא השעון המפורסם ביותר בעולם. השנה, שנת 2009, חוגגים לו 150 שנה. השעון והמגדל היו כבר מזמן לאחד מסמליה החשובים והמוכרים ביותר בלונדון ובכלל בבריטניה, ואין תייר שלא עובר דרכם לפחות בפעם הראשונה שהוא בא לביקור.
המגדל נמצא בקצה בתי הפרלמנט – גובהו 105 מטרים ובכלל שמו הרשמי הוא מגדל סנט סטיוון. האדריכל צ'ארלס בארי הוא אחראי על המראה הגותי של הבניין ושל השעון. איך קיבל את הכינוי ביג בן, כלומר בן הגדול? מספרים כי האחראי על העבודות בעת התקנת השעון היה בנג'מין הול, והוא היה כנראה איש גדול ממדים. בתחילה כינו את פעמון השעון "ביג בן" ועם הזמן השם התקבל כשם השעון ולעיתים גם מגדל השעון. המגדל הושלם בשנת 1859 והוא החליף מגדל אחר שעמד כאן עד השריפה הגדולה שכילתה חלקים גדולים של ארמון ווסטמינסטר. 334 מדרגות מובילות אל ראש המגדל, זוהי מערכת מדרגות מאוד יפה. שעון המגדל בעל ארבעה לוחות שעון לכל כיוון – הוא אכן יפה ומרשים. כדאי לחכות בביקורכם שם, כי בכל רבע שעה שומעים את צלצול הפעמון המוכר כל כך, שהיה לחלק משידורי ה-B.B.C במשך שנים רבות, כולל במלחמת העולם השנייה. השעון מדויק מאוד, רק לאחר יותר ממאה שנים הוא זייף.
בתום עליית 140 המדרגות במעלה המגדל מצוי תא מעצר. מספרים שישבה בתא בשנת 1902 לוחמת זכויות הנשים אמלין פאנקהרסט. וכן בשנת 1880 חבר פרלמנט שלא רצה להישבע על התנ"ך בעת השפעת חברי הפרלמנט, כי טען שהוא אתאיסט.

ריצ'ארד לב הארי

השוטר בובי

עופות ומיני ציפורים

בודיאיקה ההמלכה המורדת

K3 או תא טלפון אדום

דגל מעל הארמון

אל ארמון באקינגהם הלכתי כמה פעמים. פעם ראשונה כשהייתי בת 12 והתרגשתי מאוד מהארמון ובעיקר מטקס החלפת המשמרות. האמת זהו טקס רב רושם, ובעיקר עבור ילדה שבאה מרחוק. עשרות חיילים לבושים בלבוש די משעשע [בעיקר הכובע השחור], הצועדים בדיוק מדהים, הדורש מן הסתם הרבה מאוד אימונים מייגעים, וכמובן גם תזמורת הצועדת ומזמרת – כל השואו הזה נראה שבעיקר נועד לתיירים או נכון יותר לומר שבעיקר מושך את מיליוני התיירים הבאים לבקר בלונדון ומבקשים לצפות במסורת ארוכת השנים. לעתים, המלכה עצמה בכלל לא נמצאת בארמון. אז איך יודעים אם המלכה בארמון? פשוט מאוד – אם אתם רואים דגל המתנוסס מעל הארמון – הרי שהמלכה בביתה שבארמון. לא כל כך פשוט העניין. יש גם בעל משרה האחראי על הדגל המונף מעל הארמון, ולא רק דגל אחד מונף מעל הארמון – הכל תלוי בתנועת בית המלוכה. עד לשנת 1997 הדגל היחידי שהונף מעל הארמון היה דגל בית המלוכה [זה שבתמונה]. השינוי בא בעקבות מותה של הנסיכה דיינה. פעם סיפרו לי, שבימים הקשים של האבל על מותה, המלכה לא שהתה בארמון ובאותם ימים, כשהמלכה לא שהתה בארמון דגל לא הונף מעל הבית. אלא שאז הייתה ביקורת ציבורית נוקבת על כך שדגל לא התנוסס ולא ירד לחצי התורן כאות אבל. מאז נערכו שינויים קלים. כשהמלכה אינה בארמון – דגל בריטניה מתנוסס, ומאז גם בימי אבל לאומיים, ומות אישיות ציבורית חשובה או בן ממשפחת המלוכה מורידים את הדגל לחצי התורן, דבר שמעולם לא נהגו לעשות עד למותה של דיינה.

צ'ארלס ה-1

כמה שזה נראה מוזר לראות את המלך צ'ארלס ה-1 רוכב על סוסו כשגבו אל כיכר טרפלגר והגלריה הלאומית והוא מביט קדימה אל עבר רחוב ווייטהול ואל ארמון ווייטהול, המקום שהוציאו אותו להורג. כן, היה זה המלך היחיד שהוצא להורג באנגליה על ידי העם או הפרלמנט.
צ'ארלס ה-1 נולד בשנת 1600 וירש את המלוכה כשהיה בן 25. אומרים עליו שהיה פטרון אומנות ואולי גם ראוותן. הוא הסתכסך עם הפרלמנט, והמחלוקת שלא יושבה הביאה למלחמת אזרחים. הוא ברח מלונדון ולבסוף הסגיר עצמו למתנגדיו. היה זה בשנת 1646. הפרלמנט וקרומוול בראשם הקימו בית משפט מיוחד, אלא שהמלך לא הכיר בבית המשפט וסירב גם להגן על עצמו. מכאן הדרך הייתה קצרה לגזר דינו. הוא נשפט והואשם בבגידה חמורה בממלכת אנגליה. בלילו האחרון הוא לן בארמון סנט ג'יימס, ובבוקר ה-30.1.1649 הוא הובל דרך הפארק אל ארמון ווייטהול והוצא להורג מחוץ לארמון. כתוצאה מכך הוקמה רפובליקה בראשותו של אוליבר קרומוול שהחזיקה מעמד רק 11 שנה – אז שבה אנגליה להיות מלוכה תחת שרביטו של בנו של המלך צ'ארלס.
לפסל סוסו של המלך צ'ארלס ה-1 סיפור מעניין. פסל הברונזה של סוסו נעשה על ידי פסל הוגונוטי. לאחר שהוצא המלך להורג, תכננו להתיך את הפסל. אלא שאז מי שהיה אמור לעשות זאת, מסיבה כל שהיא החביא את הפסל בגינתו. כששבה המלוכה הוא החזיר את הפסל. כאן לא מסתיים סיפור הפסל. במאה ה-19 במהלך התקהלות עלה עיתונאי אחד על הפסל כדי לצפות טוב יותר. משום מה הוא הוציא את חרבו מיד המלך, החרב נפלה על ההמון ונעלמה. אחר כך, הועבר הפסל מלונדון בימי הבליץ של מלחמת העולם השנייה כדי שלא ייהרס, וכשהוחזר לאחר המלחמה דאגו גם כן להשיב למלך את חרבו.

היוניון ג'ק - דגל בריטניה

הדיוק אוף יורק

הדוכס מיורק, פרדריק אוגוסטוס, היה בנו השני של המלך ג'ורג' ה-3, ויש מי שאומר שהיה דווקא בנו המועדף. הוא עמד בראש הצבא הבריטי בתקופה חשובה וערך בו רפורמות שהועילו גם לחייל הפשוט. צעדים אלה הפכו אותו לאהוד ואהוב על הצבא. בימיו התחוללו מלחמות המהפכה הצרפתית – כשבהלכן צבא נפוליאון ניסה לכבוש חלקים לא מבוטלים מאירופה.
פרדריק נולד בשנת 1763 ונפטר בשנת 1827. כשנפטר היה בעל חובות אדירים של שני מליון לירות סטרלינג. השמועות אומרות שהציבו אותו על עמוד גרניט בגובה של כארבעים מטרים כדי שנושיו לא יוכלו להגיע אליו. המונומנט המרשים לזכרו נמצא ב- Waterloo Place, והמדרגות המובילות לשדרת המול מכונות מדרגות הדוכס מיורק. יד הזיכרון בעל עמוד הגרניט שמעליו פסלו של הדוכס הוצב כאן בשנת 1833. פני הדוכס מביטות אל משרדי המלחמה בוויטהול, מלמדות אולי משהו על תפקידו. 169 מדרגות מובילות אל מרפסת תצפית [אינו פתוח לציבור]. את יד הזיכרון מימנו קצינים וחיילים שתרמו יום עבודה עבור מפקדם האהוב שעמד בראש הצבא משנת 1798. מלבד עמוד הגרניט המרשים שאולי לא מוכר לכל אנגלי, זכרו של הדוכס הונצח דווקא בשיר ילדים מפורסם שמוכר כמעט לכל אנגלי.

קשת האדמירלות

הגדה הדרומית של התמזה

בשנים האחרונות הגדה הדרומית החלה למשוך אליה תיירים. אני חושבת שזה בעיקר בזכות האתרים היחסית חדשים הפועלים באזור, שמושכים הרבה מאוד תיירים ומקומיים. הכוונה כמובן לגדה הדרומית של נהר התמזה. האזור מבתי הפרלמנט ועד מרכז האומנויות שליד גשר ווטרלו, הפך לאזור יחסית פופולארי. המבנה הגדול בגדה הדרומית הנמצא מול הפרלמנט היה בעבר משכנו של המועצה העירונית, מעין עיריית-על של העיר לונדון. מוסד זה בוטל באמצע שנות השמונים של המאה ה-20 והיום במבנה יש מלון, אתר "האקווריום של לונדון" וכן "עולמו של דאלי" שמספרים על האתר שהוא קצת הזוי. לאורך הגדה גם "עין לונדון", גלריות שונות, מסעדות ומשכן תרבות לאומנויות של הגדה הדרומית. יש גם טיילת נחמדה לאורך גדת נהר התמזה שנחמד לטייל לאורכה, לאורך הטיילת בעונת התיירות מתקבצים לאזור גם שחקנים, מוקיונים ודומיהם הנמשכים לתיירים הרבים בתקווה לעשות קצת כסף.

צ'יינה טאון

הגלריה הלאומית

בתי הפרלמנט

אין תייר שמבקר בלונדון ולא מגיע לבתי הפרלמנט. בתי הפרלמנט והשעון המפורסם – הביג בן הפכו לאחד המקומות המוכרים ביותר בעולם, ומזמן היו ל"גלויה" לכל תייר באמצעות מצלמתו. בתי הפרלמנט הם לא רק סמל לדמוקרטיה, ולא סתם דמוקרטיה אלא אחת הקדומות בעולם, אלא הם סמל האימפריה הבריטית, של אנגליה ואחד מסמלי העיר.
שמם הרשמי של בתי הפרלמנט הוא "ארמון ווסטמינסטר" המעיד על עברו. במקום נבנה ארמונו של אדוארד המוודא כבר במאה ה-11, אחריו נכנס לארמון זה הכובש החשוב וויליאם מנורמנדי או בשמו וויליאם הכובש. עד שנת 1512 המקום היה ארמונם הרשמי של מלכי אנגליה, והוא הורחב ושופץ במהלך השנים. בשנת 1512 נראה שהנרי ה-8 לא חש מספיק נוח בארמון, וחמד את ארמון וויטהול הסמוך שהיה משכנו של יועצו ווסלי. במהלך השנים נערכו בו שינויים והוא שימש למטרות שונות, אך עם הזמן החלו להתכנס במקום מי שיהפכו לבסוף לנבחרי העם, ולבסוף כאן היה משכנו של בית הנבחרים וכן בית הלורדים.
אחד האירועים המעניינים ביותר המתקשרים למקום [מתוך רבים] הוא סיפורו של גאי פוקס, שקיבל על עצמו את האמונה הקתולית ויחד עם שותפיו זממו לפוצץ את המבנה ולהרוג את המלך ג'יימס הראשון ושריו. אלא, הם נתפסו במרתפי הבניין. מאז, לקראת פתיחת מושב הפרלמנט, עדיין מחפשים ובודקים את המרתפים שומרי הראש של המלכה. מי שמכיר את האנגלים לא יתפלא ויבין מהו כוח המסורת. חוץ מזה בכל שנה ב-5.11 עד היום ישנם זיקוקים בכל שמי לונדון לזכר אותו חמישי בנובמבר 1605.
הבניין נשרף כמעט עד היסוד בשנת 1834 ורק מעט נותר מהמבנה מימי-הביניים. כמה שנים לאחר מכן החלו כבר בשיקום המבנה ומתוך 97 הצעות התקבלה תוכניתו של האדירכל צ'ארלס בארי. המבנה שנבנה הוא זה – מבנה ניאו גותי, מרשים ביותר. גם פנים המבנה יפה ובו שכיות אומנות רבים. אך לא שפר עליו גורלו ובימי הבליץ – במלחמת העולם השנייה ספג הפרלמנט מכה קשה ממטוסי האויב הגרמני, ולאחר המלחמה שוב החלו שיפוצי המבנה.
בימים מסוימים ובבקשה מיוחדת ניתנת אפשרות לבקר בחלק מהמבנה, ואם אינכם יכולים להיכנס מספיק גם להסתכל – בעיקר כשבסביבה אתרים חשובים נוספים כמו קתדרלת ווסטמינסטר, גני ויקטוריה, מגדל התכשיט, כנסיית סנט מרגרט, גשר ווסטמינסטר ועוד.