גם אם איני מתכננת, בכל פעם שאני מגיעה ללונדון, מובילות אותי רגליי בסופו של דבר לכיכר טרפלגר. האמת היא שאין הרבה מה לעשות בכיכר אלא היא ממוקמת בצומת דרכים חשובה בעיר, ובצומת דרכים חשובה לא פחות עבור התייר הממוצע.אם ברצונכם לבקר בגלריה הלאומית שזהו ודאי אתר חובה, גם אם אינכם מבינים גדולים באומנות ואתם הולכים לראות את החלפת המשמרות בארמון באקינגהם, הייתי ממליצה לכם להגיע לארמון דווקא דרך כיכר זו, ולצעוד בשדרות המול המרשימה הצבועה אדום מלכותי אל הארמון. אם הנכם מתכננים לבקר בבתי הפרלמנט, גם מכאן הדרך לווייטהול נוחה בעיקר אם תרצו לראות בדרך את משמר הפרשים ומבני שלטון מרשימים.
ואם זו היא הפעם הראשונה שלכם בלונדון, אז אולי באמת כדאי שתקפצו לכיכר שהרי היא באמת אחד מסמלי העיר. כיכר זו היא הגדולה בלונדון, ובה התכנסו עוד במאה ה-19 לוויכוחים פוליטיים, הפגנות ומחאות. אני זוכרת הפגנה אחת שאליה נקלעתי לפני מספר שנים. היה זה מספר חודשים לאחר פיגועי מגדלי התאומים בניו-יורק בספטמבר 2000. הייתי בדרכי לגלריה הלאומית, מסוק חג בשמיים ונחילי אדם שטפו את הרחובות וכמעט דרסו אותי. כשהגעתי לכיכר התגלתה לעיני הכיכר בשעת הפגנה – בין המוסלמים הקיצונים ובין מוסלמים מתונים - כך הסבירו לי אנשים שסקרו מנגד את המתחולל בכיכר. אלה במיקרופונים טענו כי בריטניה משפילה את המוסלמים, ואלה שאגו בקריאות נגד. בין שני המחנות ניצבו עשרות רבות של שוטרים. על אף שחששתי פניתי להמון, הרחתי את הלהט, ראיתי את המתח, וחשתי בצפיפות המפחידה – הנה בעוד רגע מתחילה כאן תגרה. נבהלתי ורצתי חזרה לגלריה. שם שקעתי בציורי העבר המזהיר של המערב.
אבל תושבי לונדון יודעים להפיק מהכיכר קצת יותר מהפגנות ומחאות. כאן, בכל ניצחון מזהיר בכדורגל או רוגבי מתכנסים אלפים וחוגגים, ולכאן כבר מאז סוף מלחמת העולם השנייה שולחת נורבגיה עבור תושבי לונדון מתנה לאות תודה על עזרת בריטניה במלחמה. הם שולחים עץ אשוח ענק שמקשט את הכיכר לקראת חג המולד. בערב יום השנה הנוצרי כמובן, פונים רבבות לכיכר בקור מקפיא לחגוג את כניסת השנה החדשה, ולהתנשק בדיוק כשהביג-בן משמיע את צלצולו בחצות. בכל ימות השנה לא תמצאו כאן כיכר ריקה, תיירים הבאים לכיכר שהיא סמל, נחים כאן, אוכלים ומצטלמים. גם מקומיים יושבים כאן אך לרוב אני רואה כאן תיירים. הרבה תיירים, והרבה יונים. בעבר היו מאכילים את היונים והייתה זו אטרקציה גדולה. אך משנת 2003 יצא חוק ועימו גם אזהרה לקנס כספי שאסור להאכיל את היונים. היונים, מסתבר, הורסות את הפסלים בהפרשותיהן.
אז מה יש בכיכר? קודם כל עד ראשית המאה ה-19 נמצאו במקום זה אורוות הארמון המלכותי, והאדריכל ג'ון נאש תכנן כאן כיכר מרשימה, אך הוא נפטר ולא ראה את הכיכר העתידית. עבודות הכיכר המרשימה יצאו לפועל בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-19 על ידי האדריכל צ'ארלס בארי. אגב, מכאן נוהגים למדוד את המרחקים מלונדון, ובכיכר עצמה אם תחפשו היטב תמצאו את המידות של האינץ', foot, והיארד. בשנות הארבעים הוסיפו את עמוד הגרניט המרשים שמתנשא לגובה של כ-40 מטר, ועליו דמותו של האדמירל הנערץ נלסון, המנצח הגדול של קרב טרפלגר משנת 1805. היה זה קרב חשוב מאוד. נפוליאון שתכנן לפלוש לבריטניה עם צי ספרדי נלחם מול מיעוט בריטי. אף לא אחת מהספינות של הבריטים נלכדו בים. הקרב המזהיר שבו ניצחו הבריטים סימן את בריטניה לצי החזק לכמאה שנים – אך בקרב נפל האדמירל האהוב. בבסיס העמוד תוכלו לראות תמונות מהקרבות בהם השתתף. אלה נוצקו בתבליט ברונזה, שהותכה מתותחי האויב. סביב התבליט אריות ענק, וגם מספר מזרקות מצויות בכיכר. כן תוכלו לראות פסלים נוספים ואפילו מעמד רביעי שלא היה בשימוש עשרות שנים, והיום משמש כמעמד למוצגים פיסוליים אומנותיים מתחלפים.
